כמבוגרים מצופה מאיתנו להיות אנשים
רציניים, ריאליים, מעשיים, פרקטים
שזה הגיוני ומובן
אבל...
דווקא הרבה מהמבוגרים הנחשבים
מצליחנים בתחומם ובכלל
מלמדים אותנו שמה שהביא אותם
לשם הוא דווקא זה שהם
התנהגו כילדים
בהרבה מובנים:
העיזו לעלות למגרש ולשחק,
מנסים שוב ושוב ,
מקבלים את האי הצלחה כמצב זמני ולא ככשלון ,
לא מקדישים אנרגיה להלקאה עצמית,
מלאים בתחושת
Playfulness
משחקים עם חיוך ועם אופטימיות,
רואים את העולם כמגרש משחקים ענק ומזמין,
רואים את הטוב באנשים ומזמינים אותם לשחק יחד,
צוחקים. וכמה שיותר.
בוכים כשדברים לא הולכים כמצופה,
פורקים את הצער והכאב
ושוב נכנסים לארגז החול לשחק
שוב צוחקים.וכמה שיותר.
אתם יכולים לדמיין לעצמכם תינוק שלומד ללכת,
נופל , בוכה ואז חושב לעצמו
"טוב כנראה שזה לא בשבילי... עניין ההליכה.
אני פשוט אמשיך לזחול. "
או ילד שלומד לרכב על אופניים
נופל , בוכה ואז חושב לעצמו
"טוב כנראה שזה לא בשבילי... עניין האופניים הזה.
אני פשוט אמשיך ללכת ברגל.
מצחיק נכון ? אפילו מגוחך
אז למה אנחנו עושים את זה
לעצמנו כמבוגרים ?
התמונה מתוך פרסומת שעשיתי לחברת
הצעצועים Taf Toys
שיהיה לכם המשך שבוע מוצלח
ומלא רוח שטות ו playfulness
ואהבה לחיים כמו של ילדים
באהבה
יובל